מדרש לקח טוב על שיר השירים ב׳:ט״ז

מהדורה: פירוש לקח טוב על שיר השירים, לונדון תרס"ח

מקור שיר השירים ב׳:ט״ז
16 דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
פירוש מדרש לקח טוב על שיר השירים ב׳:ט״ז
16 דודי לי ואני לו. הוא לי לאלוה ואני לו לאומה הוא לי לאלוה אני י"י אלהיכם ואני לי לאומה שנ' הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב שנ' כי אתה אבינו ואני לו לבן שנ' בני בכורי ישראל. הוא לי לרועה שנ' רועה ישראל האזינה ואני לו לצאן שנ' ואתם צאן מרעיתי אתם. אתם הוא לשומר שנ' כי הנה לא ינום ולש יישן שומר ישראל. ואני לו לכרם שנ' כי כרם י"י צבאות בית ישראל. קראתי זה ריעי הוא אמ' אשריך ישראל מי כמוך. ואני אמרתי מי כמוך באלהים י"י מי כמוך. הוא אמ' לי ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואני אמרתי י"י אל' י"י אחד. הוא אמ' ומי גוי גדול ואני אמרתי גדול י"י ומהולל מאד. דודי לי ואני לו. דודי לי שנ' אנכי י"י אלהיך ואו' הוא י"י אלהינו ואנחנו עמו ואני לו. והייתם לי סגולה מכל העמים.
17 הרועה בשושנים. כשרועה את ישראל. שנ' רועה ישראל האזינה. ואמר ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. צאנך אלו שאר העם. עדרים אלו גדולי הדור. דודי לי כענין שנ' וארשתיך לי באמונה. ג' פעמים נאמ' וארשתיך כנגד ג' אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. ארשתיך בה' דברים. שהעולם מתקיים בו. בצדקה בחסד במשפט ברחמים באמונה. וכן הוא או' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ונא' וחסדי מאתך לא ימוש. ואו' לא אשקר באמונתי ואו' וברחמים גדולים אקבצך. הרועה בשושנים. לשון ריעוע. אין שרביטו של הקב"ה ממשמש אלא כבני אדם שלבם רך כושן. אמ"ר אליעזר משל לבעל הפירות אינו מטריח אלא על זו שכחה יפה כך אין השם מנסה את הרשעים. אמ"ר חנינא אין הפשתני מקיש אלא על פשתן יפה שכל מה שהוא מקיש עליה היא משבחת. כך אין השם בוחן אלא הצדיקים שנ' י"י צדיק יבחן. אמ"ר יוחנן אין היוצר מקיש ובודק אלא הקנקנים היפים שאעפ"י שהוא מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברין. וכן הוא אומ' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לפי שהיה צדיק ועומד בנסיון. כך באחרית הימים אין הקב"ה בוחן אלא קהלות הקדושות ואנשי חסד והצדיקים שבדור שנ' ומן המשכילים יכשלו בחרב ובלהבה. ואו' יתלבנו ויצרפו ויתבררו ועליהם היא או' והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם י"י.